הגדרת סוגי דיירים

דייר עצמאי

דייר שלא נזקק לעזרה בעת ביצוע פעולות יומיומיות, כגון רחצה, אכילה, הליכה לנוחיות, לבישת בגדים, הליכה ברגל מרחק סביר וכיוצא בזה.

 
דייר תשוש

דייר שבריאותו ירודה מליקוי קבוע, מחלה כרונית, או סיבות אחרות המונעות ממנו לבצע פעולות יומיומיות כגון יציאה מהבית, לבישה אכילה או כל פעולה אחרת. דייר זה, הזקוק לעזרה לעתים קרובות, נקרא תשוש.
 
דייר סיעודי

דייר הזקוק לעזרה מלאה ברוב הפעולות היומיומיות או בכולן, לרוב מדובר באדם המרותק למיטה.
שש פעולות בסיסיות נדרשות לתפקוד חיוני ונורמלי של אדם. פעולות אלו נקראות (Activities of daily living), והן: לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, לשלוט על הסוגרים ולהיות נייד. אדם שאינו מסוגל לבצע לבדו שלוש מתוך שש הפעולות הללו, נחשב לרוב כסיעודי.
 
דייר תשוש נפש

תשושי הנפש הם אנשים הנמצאים בקושי דמנטי בדרגות חומרה שונות: בעיות זיכרון והתמצאות, חוסר מודעות לצרכים, אדישות, אפאטיות, ועוד.
 
דייר סיעודי מורכב

אדם הזקוק, בנוסף לעזרה בפעולות יומיומיות בסיסיות, גם לטיפול רפואי קבוע ו/או התערבויות רפואיות קבועות. החל מ-1 בינואר 2009 חולים המוזנים באמצעות זונדה, מוגדרים חולים סיעודיים, בדומה לאלו המוזנים בצינור ישירות לקיבה.